אם נכנסתם לקרוא, אתם כנראה מכירים את הימים האלה.
תכננו לעשות משהו. אבל כשאנחנו ניגשים להתחיל, אנחנו מרגישים סוג של התנגדות פנימית.
אנחנו מכינים עוד קפה, בוהים ברשימה, מסדרים את השולחן, הולכים "רק לרגע" לבדוק הודעות בוואטסאפ ובמייל.
אבל ההתנגדות עדיין שם. ואז אנחנו מנסים להתמודד עם זה.
יש מצבים שפתאום הצלחנו לצאת מזה.
אבל לפעמים אנחנו נכנסים לספירלה של מאבק, נעים במעגלים סביב הכוונה/המשימה, נשאבים יותר ויותר לתוך ההתנגדות ומרגישים שאנחנו על סיפה של דחיינות.
אנחנו ממשיכים לחשוב שאנחנו צריכים ו/או יכולים להתגבר על ההתנגדות הזו (ממש עוד רגע אצליח), ולכן אנחנו לא שוקלים אפילו לשנות את התכנית שלנו ליום הזה. אבל למעשה, יש מצבים בהם אנחנו פשוט לא יכולים.
ואז אנחנו נכנסים למה שאני קוראת לו: "יום-ספירלה". ימי הספירלה (שיש לי איתם היכרות עמוקה), דחפו אותי למצוא פתרון ולהמציא את הדחיינומטר. הדחיינומטר הוא למעשה מד-התנגדות.
יש בו 4 רמות של התנגדות ולכל אחת תכנית פעולה מתאימה.