הדחיינומטר: כלי שימושי לימי-ספירלה
(כשיש לנו התנגדות לעשות שמובילה לדחיינות ותסכול)

7min

Sunyata

This is the heading

Sunyata

אם נכנסתם לקרוא, אתם כנראה מכירים את הימים האלה.

יש לנו תכנית.
אבל כשאנחנו ניגשים להתחיל, אנחנו מרגישים סוג של התנגדות פנימית.
אנחנו מכינים עוד קפה,
בוהים ברשימה,
מסדרים את השולחן,
הולכים “רק לרגע” לבדוק הודעות בוואטסאפ ובמייל.
אבל ההתנגדות עדיין שם.

זה לא כיף גדול כשאנחנו פוגשים את ההתנגדות הזו בתוכנו, והיא יכולה להופיע אפילו מול משהו שאנחנו רוצים ונהנים לעשות, לא רק כשלפנינו משימה שלא נעימה לנו שאנחנו חייבים לעשות.
יש לה כל מיני סיבות, אבל השורה התחתונה היא שאנחנו מרגישים תקועים, משהו עוצר אותנו.
לפעמים אנחנו מרגישים כאילו הפכנו למישהו אחר, ולא מצליחים לחבור לאותו חלק שרק לפני כמה שעות תכנן את היום.

אנחנו מנסים להתמודד עם זה. 
יש מצבים שפתאום הצלחנו לצאת מזה.
אבל לפעמים אנחנו נכנסים לספירלה של מאבק, נעים במעגלים סביב הכוונה/המשימה, נשאבים יותר ויותר לתוך ההתנגדות ומרגישים שאנחנו על סיפה של דחיינות.
אנחנו ממשיכים לחשוב שאנחנו צריכים ו/או יכולים להתגבר על ההתנגדות הזו (ממש עוד רגע אצליח), ולכן אנחנו כלל לא שוקלים  לשנות את התכנית שלנו ליום הזה. 
אבל למעשה, יש מצבים בהם אנחנו פשוט לא יכולים.

ואז אנחנו נכנסים למה שאני קוראת לו: “יום-ספירלה”. 
אנחנו מסתובבים סביב המשימה – לא מצליחים לגעת בה וגם לא מצליחים להתרחק ממנה.
מה שהכי מאתגר בימי-ספירלה הוא שלא רק שאנחנו לא עושים מה שתכננו, אלא שאנחנו גם לא עושים שום דבר אחר.
לעיתים קרובות יום שלם נהרס לנו ככה.

ימי הספירלה (שיש לי איתם היכרות עמוקה), דחפו אותי למצוא פתרון ולהמציא את הדחיינומטר.
הדחיינומטר הוא למעשה מד-התנגדות.
יש בו 4 רמות של התנגדות ולכל אחת תכנית פעולה מתאימה.
זהו כלי שכדאי להשתמש בו כדי לפתח רגישות לעצמנו בסיטואציות כאלה, עד שצברנו מיומנות ואפשר להשתמש בשיטה באופן יותר אינטואיטיבי ובלי להשקיע הרבה מחשבה. זה נהיה טבעי.
אני משתמשת בדחיינומטר כבר כמה שנים, ומאז כמעט אין לי ימים כאלה.
אני מזמינה אתכם להכיר אותו ולהוסיף אותו לארגז הכלים שלכם לשימוש בעת הצורך.

הערה חשובה: אני ממש לא חושבת שכל יום צריך להתקדם ולהשיג משהו, אני מתייחסת כאן למצבים בהם אנחנו רוצים יום שיש בו עשייה ממוקדת או תוצאה מסויימת – לא משנה באיזה תחום.

הדחיינומטר - הופך ימים תקועים לטובים

כאמור, בגלל שהיו לי הרבה ימי-ספירלה כאלה, שיצרו כאב ותסכול לא קטנים, ניסיתי להבין מה קורה לי שם ולפתח מענה.
שמתי לב שלהתנגדות הזו יש דרגות שונות, שאם נלמד להכירן נוכל להתמודד איתה טוב יותר (באופן שונה לכל דרגה).
כיון שהתוצאה של ימים כאלה היא מה שנהוג לכנות “דחיינות”, זה השם שבחרתי לשיטה שהמצאתי.

בדחיינומטר יש 4 דרגות של התנגדות:
A – 
כמעט אפשרי (Almost OK)
B – לא מתניע (Buffering)
C – אי-אפשר לגעת (Can’t touch it)
D – אני בדאון (Down)

 כשאנחנו נעזרים בדחיינומטר, זהו סדר הפעולות:
1. להבחין שאנחנו ביום/זמן כזה, על סף יום-ספירלה: כשאנחנו פוגשים “לא” בתוכנו.
2. לזהות איפה אנחנו על הדחיינומטר.
3. לפעול בהתאם לתכנית.
4. לבדוק שוב איפה אנחנו על הדחיינומטר ולפעול בהתאם.

הכלי הנהדר הזה מאפשר להפוך את היום לטובה, אפילו אם הוא שונה ממה שהתכוונו אליו.
הנה לפניכם תיאור מדוייק שיעזור לכם ללמוד אותו.

A בדחיינומטר (כמעט אפשרי) > התכנית - לקפוץ.

רמה A מתייחסת להתנגדות ברמה נמוכה, כזו שאפשר לקפוץ מעליה או דרכה בקלות יחסית.
היא מופיעה בעיקר במצבים שהתכנית שלנו דורשת מאיתנו לצאת מאיזור הנוחות שלנו, לעשות משהו חדש שמאתגר אותנו, לשנות הרגל, או לטפל במשהו שיש לנו קושי (רגשי או מעשי) סביבו. 
לכן, התנגדות מסויימת במצבים הללו היא לרוב בלתי-נמנעת, ולמעשה יכולה להצביע על תהליך גדילה מבורך.

 תכנית A – לקפוץ: למרות ההתנגדות אנחנו ניגשים לתכנית המקורית.
כשאנחנו פוגשים התנגדות ברמה A, עלינו לקחת נשימה עמוקה ולקפוץ מעליה (או דרכה).
אנחנו בעצם בוחרים כאן “להתגבר” על הקושי. 
אמנם יש קשיים שמחייבים עבודת עומק, כאלה שאנחנו לא רוצים פשוט “להתגבר” עליהם. 
אבל היומיום שלנו מלא גם ברגעים כאלה, מצבים בהם אפשר לתת דחיפה קטנה ולנוע קדימה.
ממש כמו באימון כח, כשיש משקל שקצת קשה לנו, אבל קשה מהסוג הטוב.

אם נתייחס לתכנית A כסוג של הזדמנות לחזק איזה שריר פנימי (כלומר, לא רק התגברות כדי לבצע את המשימה),
הפעולה הזו (לקפוץ מעל/דרך) יכולה להטעין אותנו באנרגיה הדרושה. 
מה שעוד יכול לעזור כאן הוא להתחבר ל”למה” שלנו – להזכיר לעצמנו למה אנחנו רוצים לעשות מה שתכננו.
אפילו למשימה “בירוקרטית” משעממת יש “למה” – סיבה עמוקה יותר שבגללה חשוב לנו לטפל בעניין.
(אם אתם נוטים לפגוש התנגדות בתחום הזה, ממליצה על הפוסט הזה שעוזר להתיידד עם בירוקרטיה). 

התנגדות ברמה נמוכה היא חלק טבעי מהחיים.
כשמתחילים להשתמש בדחיינומטר, אנחנו מפתחים רגישות לרמות ההתנגדות השונות ולומדים לזהות מצבים בהם המחסום הוא מספיק נמוך כך שאפשרי בהחלט לדלג מעליו או דרכו.

B בדחיינומטר (לא מתניע) > התכנית - לעשות "באיזור"

התנגדות ברמה B היא כבר ברמה בינונית. אפשר לדמות אותה למצב בו וידאו לא נטען.
אנחנו עדיין קרובים לתכנית, אבל לא מצליחים להתחיל.
כשאנחנו מוצאים את עצמנו ב B, יש סיכוי סביר שאם נמשיך לנסות לפעול בתכנית המקורית,
נכנס לספירלה הידועה של יום תקוע. אבל, זו עדיין התנגדות בינונית שבה לא כדאי לנו להתרחק מדיי מהכוונה המקורית.

תכנית B – לעשות משהו “באיזור”.
במקום לנסות לעשות בדיוק מה שתכננו, אנחנו בוחרים במשימה אחרת שמשאירה אותנו בתחום של הכוונה המקורית.
כלומר, אנחנו בוחרים לעשות משהו שייתכן שיאפשר לנו לזוז לרמה A, וגם אם לא, אנחנו לפחות לא נכנסים לספירלה שמשאירה אותנו קרחים מכל הצדדים.
כשבוחרים בתכנית הזו, חשוב מאד לא להלחיץ את עצמנו. כלומר אנחנו מקווים שאכן הפעולה שבחרנו תוביל אותנו לA, אבל מבינים (ומסכימים) שייתכן שנשאר ברמה B עם תכנית B לזמן מה, או אפילו למשך היום כולו.

הצעות לפעולות שאפשר לבחור במצב הזה:
אם התכוונו לכתוב פוסט לבלוג, אפשר לבחור במקום לקרוא משהו שקשור לתחום, לצפות ביוטיוב שמלמד על כתיבה או על הנעה. או, להישאר באופן אחר בתחום של העסק שלנו, אפילו אם זה לא בראש סדר העדיפויות שלנו – כמו לתקן משהו באתר, או לטפל בעניין טכני.
אם תכננו לגשת לעניין בירוקרטי כלשהו, אפשר לבחור משימה בירוקרטית אחרת, אפילו אם היא הרבה פחות דחופה/חשובה, פשוט כדי להניע תנועה בתחום הזה.
אם אנחנו מרגישים שלא מתאים לנו להישאר בתחום המקורי, אפשר גם ללכת לעשייה מתחום אחר – כמו לשטוף כלים, או לסדר את המרחב – כל דבר שעדיין נחשב בעינינו עשייה של משהו ש “נמצא ברשימה שלנו”.
הרעיון הוא להישאר בעשייה שאנחנו מרגישים שתיתן לנו ערך דומה למה ששאפנו אליו, ותאפשר לנו לחוש מסופקים, אפילו שסטינו קצת מהכוונה שלנו.
אחרי שפעלנו, כדאי לחזור לדחיינומטר ולבדוק שוב איפה אנחנו עומדים ביחס לתכנית המקורית.
הרבה פעמים נופתע לטובה ונמצא את עצמנו ב A, או אפילו במצב טוב יותר – לגמרי מחוץ לדחיינומטר. אם לא, ואנחנו עדיין ב B, אפשר לבחור עוד פעולה מתאימה. אם במקרה זזנו ל C (מנסיוני, זה לא שכיח), אל דאגה – יש תכנית טובה גם למצב הזה.

C בדחיינומטר (אי-אפשר) > התכנית - לקחת מרחק ולהיטען

רמה C מתייחסת להתנגדות ברמה גבוהה: אנחנו מרגישים רתיעה חזקה מלגעת במשימה, אנחנו רק רוצים להתרחק.
אנחנו עדיין בצומת – עוד לא נכנסנו לספירלה ולכן אנחנו עוד לא חווים את הקושי והכאב שנלווים לה, אבל אנחנו כן די מתוסכלים. אנחנו ממש רוצים להרגיש מוטיבציה ולעשות מה שהתכוונו, אבל המרחק ביננו לבין התכנית גדול מאד ותחושת הכבדות והתקיעות חזקה. 

תכנית C – לקחת מרחק ולהיטען.
במצב הזה מומלץ לקחת מרחק של ממש מהתכנון המקורי: להחליף את ההתנגדות בתנועה חיובית שמטרתה להזין את עצמנו, להעלות את רמת האנרגיה שלנו, להשתחרר קצת ולהכניס קלילות לסיטואציה.
הבחירה בתכנית הזו דורשת יותר אומץ, כיוון שכאן אנחנו לוקחים פניה לכיוון ממש שונה. 
המאפיין המרכזי של ימי ספירלה הוא שאנחנו מתקשים להרפות מהתכנית המקורית וממשיכים להסתובב סביבה בציפיה שמשהו ישתנה, ולכן לא מרשים לעצמנו לעשות שום דבר אחר. כשבוחרים בתכנית C, אנחנו יכולים להרגיש שוויתרנו לעצמנו. אולם למעשה זה בדיוק ההיפך – אנחנו בוחרים פעולה שתעזור לנו להתחבר לעצמנו ולרצון שלנו במקום להיבלע בספירלה. אנחנו עושים עיקוף בדרך כדי להישאר בתנועה. אנחנו מוותרים על משהו כדי לא לוותר על עצמנו/

אז מה עושים בתכנית C? 
עדיף לבחור בפעילות שמשלבת תנועה או ביטוי, ולא בפעילויות שבהן אנחנו מאפשרים לגירויים חיצוניים להכנס. למשל, פעילות ספורטיבית, ריקוד, ציור, עבודה בגינה. 
אבל בהחלט אפשר לבחור גם בקריאה, שיחה עם חבר/ה או כל מה שעוזר לנו להעלות את התדר.
חשוב לבחור פעולה שממש מזינה אותנו, ולא להתפתות לפעולות בסגנון של תכנית B או לפעולות שמובילות לאילחוש של הקושי (כמו צפיה בסדרה).

תכנית C נועדה לעזור לנו להפוך את היום הזה לחיובי, למרות שהוא עשוי להיות שונה ממה שחלמנו. אני אומרת עשוי” כי לפעמים אחרי בחירה ב C  הכל מתהפך ואנחנו יוצאים מהסקאלה של הדחיינומטר! כשאנחנו מעיזים לבחור בתכנית C אנחנו מקבלים את העובדה שאנחנו לא במקום בו רצינו להיות, ויחד עם זאת אנחנו מייצרים מומנטום וזרימה שמטיבה עם עצמנו.
כמו בתכנית B, גם כאן, אנחנו בוחרים בפעולה בכוונה להישאר בתנועה שבסופו של דבר תחזיר אותנו למסלול הרצוי לנו, אבל חשוב לא להציב את זה כ”תנאי” אלא להתייחס לתכנית הזו כשלמה בפני עצמה אחרת היא יכולה להחטיא את המטרה. כלומר, אם המטרה של הפעולה שבחרנו היא רק כדי ש”נצליח” אח”כ לעשות מה שתכננו במקום כדי להרגיש טוב, סביר שנשארנו עם הרבה שיפוט-עצמי ולא נוכל להיטען.

הרבה פעמים מתוך הפעולה של תכנית C מתבהר לנו משהו, אנחנו מקבלים נקודת-מבט חדשה ולפתע יש לנו השראה לגשת לנושא שעורר התנגדות (מניסיון!).
הנה דוגמא: כשרק התחלתי בניסיון למצוא פתרון לימים האלה, פגשתי את ההתנגדות הזו בתחילתו של יום שתכננתי להקדיש לכתיבה לבלוג שהיה בחיתוליו. שריינתי לי אותו מראש ביומן, והייתי בכוונה מלאה ורצון ברור לעשות ממני יום כתיבה פורה. כשניגשתי להתחיל לא היה זכר למוטיבציה הזו והרגשתי רתיעה חזקה מאד. הייתי די מתוסכלת ולא רציתי “לברוח” מכתיבה ומהקושי, ומצד שני הבנתי שאם לא אעשה שינוי כיוון אני נכנסת ליום-ספירלה וכך מצאתי את עצמי עוזבת הכל ונוסעת לשחות. באינטואיציה הרגשתי שאני זקוקה למשהו שיטעין אותי, אבל היה שם גם חשש שאני בעצם מוותרת לעצמי ושהיום הזה יהיה יום אבוד מהבחינה של התכנית שהיתה לי.
כשהתחלתי לשחות (תכנית C), מיד התחילו הגיעו המון רעיונות טובים – לא רק לבלוג, אלא גם לשירותי האונליין שהתחלתי לפתח. תאמינו או לא, היה שם כזה עושר שמצאתי את עצמי יוצאת מהבריכה כמה פעמים כדי לכתוב נקודות שלא אשכח. כשחזרתי הביתה הייתי כל-כך רעננה ורגועה שישבתי וכתבתי במשך כמה שעות טובות.
למעשה, הרגשתי שהשימוש באופן הפעולה הזה איפשר לי לא רק לעבור לזוז מחוץ לדחיינומטר, אלא אפילו להיות הרבה יותר אפקטיבית ופורייה בכתיבה. במילים אחרות, העובדה שהקשבתי לעצמי ולצרכים שלי בצומת שבין יום-ספירלה לעיקוף קטן בדרך, איפשרה תנועה שהובילה אותי בסופו של דבר ליעד.

D בדחיינומטר (אני בדאון) > התכנית - משחררים לגמרי

כשאנחנו נמצאים ברמה הזו על הדחיינומטר, אנחנו בעצם נמצאים ב”דאון”.
זהו יום כזה שבו אנחנו פשוט לא יכולים לעשות כלום, לא בא לנו לחפש השראה ובמובן מסוים לא בא לנו לצאת מזה.
אנחנו לא רואים כלום באופק והכל נראה בלתי אפשרי, כבד, מעיק. 

תכנית D: משחררים לגמרי.
כאן מותר ורצוי לוותר (זה נראה לכם מוזר? רגע, אני כבר מסבירה). 
למעשה, מה שנעשה בתכנית הזו דומה למה שבין כה קורה לנו אם נכנסנו ליום-ספירלה. 
ההבדל הוא שכאן בחרנו בזה באופן מודע. נכון, ויתרנו על משהו, ויתרנו לעצמנו אולי, אבל זהו וויתור שמהווה מענה למצב שלנו ברגע הזה. ויתור שאנחנו בוחרים בו, לא נגררים לתוכו.
בתכנית D מותר לעשות כל דבר, כולל כל מה ש”נחשב” לא ראוי ולא פוליטיקלי-קורקט.
אפשר לעשות בינג’ של סרטים, לישון, לבחור בכל פעולה שנחשבת “בזבוז זמן”. יש לנו אישור לעשות כל דבר.
אבל, וזה אבל משמעותי: כשאנחנו מחליטים על יום D, אנחנו 
עושים את זה עם כוונה להיות באפס  ביקורת/האשמה עצמית,  מתוך הרשאה פנימית מלאה.
כשמשתמשים בתכנית הזו ולא נגררים אליה כמו ביום ספירלה, היא יכולה להיות מטיבה (אפילו אם על פניה היא נראית מזיקה).

מומלץ, אם אפשרי, להחליט על מסגרת זמן (אני מאפשרת לעצמי להיות ככה עד שעה X) ואז לקחת רגע ולבדוק איפה אנחנו עומדים על הדחיינומטר. אולי זזנו ל C ואנחנו יכולים לצאת להליכה?
אבל אפשר גם להרפות מהכל בלי לקבוע מסגרת.

מניסיוני, אם אנחנו לגמרי מאפשרים לעצמנו לוותר ואפילו לשקוע, באופן שיש בו קבלה וחמלה עצמית, הימים האלה בכ”ז ממלאים ומטעינים אותנו אפילו אם אינטואיטיבית זה לא נראה ככה.
לרוב, למחרת (או אפילו בשלב מסויים באותו יום) אנחנו מרגישים כבר אחרת, ואפילו טוב.

בגלל שאני משתמשת בכלי הזה כבר תקופה ארוכה, ויש לי כמובן ימי D, אני יכולה לומר שלמרות שבימי ספירלה עשיתי משהו דומה לתכנית D, ההבדל היה מובהק. 
אחרי בינג’ סדרה ביום-ספירלה הרגשתי מרוקנת ומיואשת ונדרש לי עוד זמן כדי לחזור למסלול שלי.
אחרי בינג’ סדרה כחלק מתכנית D (מודעות+קבלה עצמית) הרגשתי טוב יחסית (ואפילו טוב מאד לעיתים!) ויכולתי בקלות לחזור למסלול. 
לפעמים אפילו באותו יום ממש, פתאום הרגשתי שמספיק, יכולתי לקום מחדש וגיליתי שירדתי במד ההתנגדות או אפילו מצאתי עצמי מחוץ לדחיינומטר.

כמה דגשים לסיום

תרגול מוביל להפנמה: כמו כל שיטה, נדרש תרגול כדי להשתמש בהצלחה בדחיינומטר.
זה כלי עוצמתי, אבל הוא דורש מעט השקעה התחלתית כדי להנות ממנו. אבל כשזוכרים כמה מתסכלים ימי הספירלה הללו, אפשר למצוא את המוטיבציה הדרושה להתאמן. זו יכולה להיות הרפתקאה מסקרנת ומהנה.

גמישות: העבודה עם עם הדחיינומטר היא למעשה תהליך של היכרות עם עצמנו ועם דפוסי העשייה והדחיינות שלנו. לכל אחד מאיתנו נטיות וצרכים שונים והם משתנים בין תקופות, ולכן הגמישות חשובה. 
הרעיון בבסיס של כל תוכנית הוא כמה אנחנו מתרחקים מהמטרה המקורית והגישה שלנו לפעולה שבחרנו.
נסו והתנסו כדי לגלות מה עובד לכם הכי טוב, לא חייבים להצמד לדוגמאות שנתתי.

כנות, חמלה-עצמית ואומץ: 
הכלי הזה עובד כשאנחנו בכוונה עמוקה להיות כנים עם עצמנו: כשזיהינו התנגדות, רק אנחנו יודעים מה הדרגה שלה ואם זה הזמן להתאמץ טיפה ולהתגבר או דווקא לסטות (זמנית) מהמסלול . 
זה מתאפשר כשמרפים מהשופט הפנימי שעשוי להשתמש במילים כמו “אני חייב/ת לעשות את ____ היום”, ומביאים לקדמת הבמה חמלה-עצמית ורכות שפותחות מרחב מתאים שמאפשר לנו לזהות איפה אנחנו עומדים.
בעולם שמקדש פרודוקטיביות לא קל לעצור, ולכן כשאנחנו בוחרים בפעולה שמרחיקה אותנו (כביכול) מהמטרה, נדרש מעט אומץ. ככל שמתרגלים את הכלי, נוכחים שיותר ויותר קל להעיז כי אנחנו טועמים מהפירות של כל תכנית וחווים פחות ופחות ימי-ספירלה.

עיכוב קטן, אבל שווה

המצבים הללו בהם אנחנו מרגישים תקועים הם לא נעימים.
אנחנו עשויים להרגיש שאנחנו “חייבים להיות חרוצים יותר”, להתגבר על המכשולים.
וזה טבעי שתתעורר בנו חוסר-סבלנות כשאנחנו כבר כמהים להגיע למקום אליו התכוונו.
אבל כשההתנגדות חזקה מדיי, זה חכם להקשיב ולהתכייל אליה.
אנחנו לא באמת מוותרים על המטרה, אלא יוצרים מסלול שונה ויצירתי כדי להתקדם אליה. 

כשאנחנו משתמשים בדחיינומטר, אנחנו אכן עושים עיקוף שמאט אותנו קצת, אבל למעשה הוא זה שמשאיר אותנו בתנועה טובה והרבה פעמים יוביל אותנו אל היעד הרבה יותר מהר. 

הפוסט הזה ארוך ויש בו הרבה חומר להפנים, אני מציעה שתקחו רגע לחשוב על דבר אחד מתוכו שאתם יכולים לקחת איתכם עכשיו, אפילו אם לא הבנתם הכל, ולחזור לקרוא אותו שוב בהמשך.
בגלל שהדחיינומטר הפך לכלי מרכזי ביומיום שלי, אני מבטיחה לכם שהוא עובד.

איתכם – בכל דרגה שאתם נמצאים בה,
שנזכור להיות טובים לעצמנו תמיד,

סונייטה
נ.ב.
אני תמיד שמחה לשמוע אם העצות שלי מועילות לכם ואם יש לכם הארות והערות.
מוזמנים לכתוב לי וואטסאפ או מייל או להגיב בגוף הפוסט.

Share on whatsapp
WhatsApp
Share on email
Email
Share on facebook
Facebook
Share on print
Print