יש מצבים בהם טוב לשעוט קדימה, אפילו קצת לאבד שליטה, לבלגן, לפנות לכמה כיוונים במקביל.
אבל אם רוצים להתקדם, להגשים כמיהה או מטרה, כדאי ללמוד גם את אומנות העצירה.
בין אם הבנו לאן אנחנו רוצים להגיע ובין אם אנחנו חשים בלבול, העצירה מאפשרת לנו דיוק, כיוונון, טעינה.
בעצירה אני מתכוונת לא רק לעצירה בזמן, אלא עצירה כסוג של השקעה שגורמת לסוג של בלימה של התנועה קדימה.
למשל, עצירה שהיא השקעה כספית בשירות או מוצר שיקדם אותנו (ואז אנחנו עוצרים צבירה של כסף במובן מסויים).
או פסק זמן שמוקדש לפרוייקט כמו סדר בבית או תכנון עסקי שגורם לנו “להתעכב” בשוטף – אנחנו כמו עוצרים את הזמן ולא עושים כל מיני דברים אחרים שהם חשובים לא פחות (או מרגישים לנו חשובים).
וכמובן עצירה שהיא פאוזה, של מנוחה (בעוד העולם רץ קדימה).
הבעיה היא שזה קשה לעצור.
זה אפילו טיפה כואב לפעמים, במיוחד בעולם המערבי המקדש פרודוקטיביות.
הנה כמה סיבות:
1. זה דורש סוג של אומץ כי צריך להניח בצד לרגע את כל מה ש”בוער ודחוף” ולבטוח שהכל יחכה לנו ויסתדר גם אם נטפל אח”כ.
2. זה אולי מפחיד כי כשעוצרים – רואים. רואים את הבלגן או את מה שלא עובד, או את מה שלא נראה לנו אפשרי או את מה שהנושא דורד.
3. זה דורש איזשהו ויתור (זמני) – על כסף, על זמן, על התקדמות מיידית.
4. יש לנו צורך בסיפוקים מיידיים וקשה לנו לחכות לסיפוק שמגיע אחרי השקעה לטווח ארוך (שעצירה היא חלק ממנה).
כמה דוגמאות ליתרונות שיש בעצירה:
כשמפנימים אותן, הן מסייעות לנו להיות אמיצים ובוטחים מספיק בשביל לעצור:
1. משל הצב והארנב של איזופוס – הצב הגיע ראשון למרות שעצר לנוח כמה פעמים.
אולי המנוחה התניעה אותו, ואולי היא איפשרה לו להיות יותר מתוכנן ואילו הארנב רק רץ בלי תכנון.
2. אימוני כח – חשוב לנוח בין תרגילים ובין אימון לאימון על מנת לאפשר לשריר להיבנות.
3. הדוגמא שבקריקטורה בתמונה למעלה (שווה לגזור ולשמור). היא מדגימה כמה קשה לעצור כי ממש עסוקים, אפילו במצב שברור שהעצירה הזו תשדרג את המצב ותביא ליעילות ונוחות בהרבה.
העצירה לא רק עוזרת לנו להגיע ליעד שלנו מהר יותר ובאופן יעיל ומדוייק יותר, אלא גם מאפשרת לנו לחוש יותר סיפוק ורוגע. היא חשובה מאין כמוהה כדי לאפשר לנו לבחור את התוואי הנכון ביותר, וגם לתת מקום לאינקובציה של תהליכים והעמקה של ההבנה שלנו או מרחב שדרוש לנו בעת ביצוע החלטות.
הרבה פעמים כשהתמהמתי עם העצירה שידעתי שהגיעה זמנה, בסופו של דבר יצא שהייתי צריכה לחזור כמה צעדים אחורה.
וזה בסדר גמור כמובן, אבל עם הזמן אני לומדת לזהות את זמן העצירה ולאפשר אותו לעצמי, באומץ ובהנאה.
זה עדיין מאתגר לפעמים, אבל אני כבר מכירה את הערך שיש בה ולכן קל לי יותר להכיל את הוויתור לכאורה שהיא מקפלת בתוכה.
אז בפעם הבאה שאתם חשים מוצפים, או שלא ברור לכם אם אתם מתקדמים לעבר ההגשמה שלכם באופן יעיל והרמוני, תשקלו עצירה.
- לעצור ולהרהר.
- לתכנן צעדים מחדש ואפילו לבנות תכנית – גם אם זה בולם את העשייה היומיומית לזמן מה, וגם אם זה מעט מרתיע להסתכל על מה שרצוי לעומת מה שמצוי.
- לקחת הפסקה של מנוחה ולהטען – גם אם נפספס איזו הזדמנות (זוכרים את השרירים?).
- להשקיע בעזרה שתעזור לכם לדייק או תלמד אתכם משהו שאתם לא יודעים (גם אם זה “עוצר” חיסכון).
כשעוצרים גם מבינים מה ריאלי ואפשרי (עכשיו, לתקופה הקרובה) ולכן לפעמים צריך לבחור.
זה לא תמיד קל לבחור, וזה מתאפשר באמת רק בעצירה.
אבל הבחירה משתלמת, כי היא מאפשרת לנו להשקיע את הזמן והמשאבים האחרים שלנו בתבונה. כשאנחנו בוחרים מה “כן”, אנחנו מחליטים גם מה “לשים בצד”.
ומה שיכול לעזור במקרה שמרגישים ש”משלמים מחיר”, הוא להתייחס למה שאנחנו “קונים” בוויתור שלנו. מה ש”לא” הוא בעצם כמו מטבע שמאפשר לנו להשקיע במה ש”כן”.
לעצור זה מעניין ומספק, ומנסיוני זה תמיד תמיד משתלם בטווח הארוך.
איזו עצירה אתם מרגישים שתעזור לכם עכשיו כדי להתקדם באופן מדוייק והרמוני יותר?
וכמו תמיד, שנהיה נדיבים כלפי עצמנו – בתנועה ובעצירה,
שלכם,
סונייטה
