השנה אני לא נוסעת להודו ומה הקשר בין זה לחלומות שלכם
ואיך שאלות פתוחות פותחות דלתות לאפשרויות חדשות
החורף התחיל, ומי שמכיר אותי יודע שאני תמיד נוסעת בחורף לרטריט ארוך בהודו. (כבר 25 שנה, חצי יובל). זו תקופה שבה אני שמה את עצמי על MUTE ומניחה בצד את החיים שלי בישראל לטובת העמקה פנימה. רואים את השביל בתמונה למעלה? שם אני מטיילת יום יום בתקופה הזו (אלמורה). הרבה פעמים קיבלתי תגובות של "וואו, איזה כיף לך" או " איזה מדהים שאת יכולה ככה". או ששואלים אותי איך זה מסתדר עם עסק ועבודה (אני לא איזה יורשת עשירה אגב, עדיין). אני תמיד עונה שאני מאמינה שכולנו יכולים להחליט על סדר העדיפויות שלנו, לבחור מה שהכי חשוב לנו וכשזה ברור לנו הכל מסתדר ומסתנכרן אליו. אבל, אני תמיד מוסיפה שזה גם לא קל. ומסבירה שכדי להצליח עשיתי גם הרבה ויתורים (למשל כלכליים), וזה דורש ממני להתמודד עם האתגר של "לעצור באמצע" כשמגיע נובמבר, והאתגר של החזרה לישראל והקצב המאד שונה של החיים כאן. אבל במקום להרגיש שהמחיר שאני משלמת נגרע ממני, הרגשתי שהוא מחיר שווה ומשתלם, כי הוא קונה לי את ההגשמה שאני רוצה.
ואיך שאלות פתוחות פותחות דלתות לאפשרויות חדשות
